אודות

שמי גל. נשוי + 2, גר ברמת גן, עובד באשדוד. תנועה וחצי מגיל ארבעים.

מעולם לא הייתי אדם ספורטיבי.

כילד, מעולם לא הייתי בעל נטייה ספורטיבית במיוחד. לא הייתי טוב במשחקי כדור או ריצה, ובכלל שיעורי התעמלות בבית הספר היו בעבורי לא יותר מהתעללות. אבל, ספורט מים תמיד משך אותי. ייתכן וזה קשור לאבי, אשר בשנות ילדותי נהג לגלוש על גלשני רוח והצליח לסחוף גם אותי. או אולי סתם בגלל הרגשה יותר נינוחה במים.

מאז גיל ההתבגרות, פסק גם הספורט הימי המועט שעסקתי בו עד אז. וכך פרט לשחייה מידי פעם בבריכה בנופש במלון (שתי בריכות במקרה הטוב), לא עסקתי יובלות בפעילות ספורטיבית. בשנים האחרונות התחלתי לשחק גולף, ולזמן מה הוא הפך להיות מרכיב חשוב בחיי. אך בינינו, גולף הוא יותר משחק מספורט, ואמנם יש בו המון מרכיבים פיזיים מורכבים, הוא אינו מצריך אורח חיים ספורטיבי.

הסיפור עם השחייה מתחיל לפני שלוש שנים בערך. לאחר שכנועים רבים, אחותי הקטנה גררה אותי אל קבוצת השחייה שלה בבית איזי שפירא. "תבוא תנסה, במקסימום לא תאהב" הפצירה בי. אז שוכנעתי, כי כמעט ואינני מסוגל להגיד לה לא, (הרגל של הרבה שנים). וכך, בגילי המתקדם, מצאתי את עצמי באימון השחייה הראשון בחיי.

מאז אני שוחה.

שבוע ללא בריכה אחת לפחות, זה לא שבוע. אין יום שעובר שבו איני מוצא את עצמי עומד מול המראה ובודק את התנועה על יבש, (ואז מסמיק ובודק שאיש לא ראה); מספר לאשתי על האימון האחרון או משווה תוצאות מול אימונים קודמים. בני הגדול שוחה מגיל ארבע וחצי; מאחוריי שתי צליחות כינרת משנות חיים, ולפניי כוונה להתחיל במשחים במים פתוחים.

לפני מספר חודשים נרשמתי לקורס מדריכי שחייה בווינגייט, מתוך רצון אמיתי לדעת יותר על שחייה, להבין ולהיות מסוגל לעזור לאדם אחר לחוות את חווית המים. ועכשיו החלטתי לנסות ולחבר עוד אהבה גדולה שלי עם השחייה – הכתיבה.

כאן, בבלוג "תנועה וחצי"אנסה לשלב בין סיפורים וחוויות אישיות מעולם השחייה שלי, למפגשים עם אנשים וסיפורים של אחרים. אשמח לשמוע את דעתכם, חובבי שחייה ומקצוענים כאחד. אשמח לתגובות, הצעות, הערות ובעיקר, אשמח לשחות אתכם כאן ביחד.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “אודות

  1. הילה הניג

    גל, מקסים מה שרשמת… גם אני אוהבת שחייה ואני שוחה לבד כל שבוע. הייתי רוצה לעשות בעתיד את צליחת הכנרת (אולי אפנה אליך בעתיד לקבלת עצות). שיהיה לך בהצלחה!

    אהבתי

  2. ערן גולדשטיין

    הי גל,
    מרגש שמצאת משהו שכל כך ממלא אותך. אני גם שוחה שנתיים (לא בקבוצה) ועומד לפרוש כי נמאס לשחות הלוך וחזור. אולי הפתרון הוא לשחות בקבוצה. תמשיך בכל הכוח ותהנה.

    ערן גולדשטיין

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s