"אני לא מאמינה שאתה לא קונה חליפה. אתה אשכרה מתכוון להתנקנק לי כל החורף" צעקה עלי גילי בפייסבוק.
"לא, אני פשוט משקיע את הכסף במנוי לכפר המכבייה."
"לא. אתה פשוט מפחד מהקור. ממש כמו בשנה שעברה."

אני מפחד מהקור? אני שוודי מקורי, נצר לשבט יונגלסון אימת הויקינגים, ואני מפחד מקור? אני אוכל ארטיק בחורף, הולך לישון בלי גרביים בכול מזג אויר, מחרים בתוקף את הכפתור של הפושרים בתמי 4, ואני מפחד מהקור?
יש לי זקן ג'ינג'י, האל האהוב עלי זה ת'ור, כשאמות אגיע לוולהלה ולחרמון אני לא הולך כי זה לא שלג כמו בבית סבתא, ואני מפחד מקור?
לא ולא!
וכדי להוכיח את הנקודה הזו, התייצבתי בשלישי מוקדם (מידי) בבוקר בחוף פלמחים. אני, ספידו קטן, מצוף, ושחף אחד שכנראה סובל מנדודי שינה.

המים שקטים, רוח בוקר נעימה ולא קרה נשבה בחוץ, המים הלא קרים העבירו בי צמרמורת לא של קור כשנכנסתי למים והתחלתי לשחות. השחף הבודד חזר כנראה לישון כי כשעצרתי את השחייה לא הייתה נפש חיה באזור. צפתי מעט על הגב וחשבתי על כמה כייף להיות לבד בים וחבל שאני לא יכול לשחות עכשיו ללא בגד ים, ופתאום הבנתי שאני כן יכול לשחות בלי בגד ים.
שנייה וחצי אחר כך המשכתי בדרכי כשלגופי רק מצוף.

חופשי ומאושר שחיתי בין הסלעים, צללתי וצפיתי בדגים, עשיתי מונינג לשמש העולה, ובגדול הרגשתי עצמי כמו בלגונה הכחולה רק בלי ברוק שילדס.
כשהספיקה לי "הטבעיות", עליתי חזרה על מדי השחייה שלי וחזרתי לחוף, התקלחתי במים קרים שלא הפריעו לי בכלל ונסעתי לעבודה.

אני לא כוהן של "טבעיות" שכזו, ואין לי איזה מסר חשוב להעביר לאומה בנושא, אבל מאז שהתחלתי להרגיש נוח עם עצמי הרבה יותר קל לי להיות "טבעי", וזה כיף לי. מאוד.
ואני גם שלם עם זה שאומרים לבני היקר שאבא שלו ערומכו. לא?