על יבש – ראיון עם רוני בווה

" אני הייתי ללא ספק הגורם המפריע ביותר בקבוצה. אם היו דיבורים, או קיצורים באמצע האימון, זו הייתי אני. מאז שאני בוינגייט לא סיימתי חימום אחד כמו שצריך, וזה מצחיק כי בירושלים אני נחשבתי לטוחנת, וכאן אני הגורם הבעייתי.
גיל (קיזלר) היה צוחק שהוא מסיים את החימום ואני מחכה לו כבר בקיר. אז אני מתנצלת בפני כל המאמנים שעבדו איתי אי פעם, והחברים בקבוצה לפעמים היו מתעצבנים ולפעמים היו מקבלים את זה שאני כזאת."

רוני בווה, סיימה את עונת הקיץ כאלופת ישראל ב 1500, 800 ו 400, אבל רגע אחרי התחרות, פוסט שהעלתה לפייסבוק אמר דבר אחד. זהו!

רוני 1

צילום – גיא יחיאלי

רוני שוחה, או שחתה יותר נכון, בעבור "הפועל ירושלים", אבל את קריירת השחייה שלה החלה בירושלים רבתי. היא הגיעה למים כדי לחזק את הקרסול אחרי ששברה אותו בריצה, ומיד התגלתה ככישרון. בגיל 13 לקחה מדליה בקומן במים פתוחים. בגיל 16 עברה ל "הפועל ירושלים" ושנה אחר כך, תחת לאוניד שייכט, זכתה בכול ארבעת המקצים באליפות ישראל.
בגיל שמונה עשרה, במהלך שירותה הצבאי התגלה אצל רוני קריש דם ברגל.

"בסוף השבוע הייתי אמורה לנסוע לאילת לתחרות מים פתוחים. בבוקר התעוררתי עם כאבים ברגל ובקושי הצלחתי ללכת, ממש צלעתי מהבריכה למקלחות. באותו לילה אושפזתי עם 40 מעלות חום, אבל לא מצאו כלום, חשבו שזאת שפעת ושלחו אותי הביתה עם אנטיביוטיקה. אחרי כמה ימים שלא הצלחתי לדרוך על הרגל הלכתי לרופא פרטי שמצא שזה קריש דם. מאותו הרגע אושפזתי לארבעה שבועות עם תרופות ומדללי דם.
עד שכבר חזרתי לבריכה  לאוניד לא נתן לי כמעט לשחות. חודש חצי אחר כך באליפות המדינה, באופן הכי מוזר שיש, שחיתי הכי טוב בחיים שלי. שיאים אישיים, אלופת המדינה כמעט בכול המקצים שלי. עד היום אני חושבת שזה בגלל מדללי הדם שנתנו לי…
שנה אחר כך החלטתי לעשות שינוי ולעבור לוינגייט."

רוני 4

צילום- גיא יחיאלי

אז למה לפרוש?
"כי אני טובה ברמה הארצית, לא ברמה הבין לאומית"

אבל את בת 21, ויש לך עוד קרירה של עוד עשר שנים, למה לפרוש עכשיו?
"החיים של שחיינים הם מאוד תובעניים. שני אימונים ביום, אין זמן לנהל חיים אישיים, חיים ממשכורת מאוד נמוכה בלי לאפשר לעצמך כמעט כלום. אני לא רוצה להגיע לגיל 25 עם אליפות עולם ואליפות אירופה אבל בלי מקצוע, בלי תואר ובלי כסף. החלטתי שאני רוצה קצת חופש מדיקטטורה שחייתי בה עד עכשיו."

אז איך מתקבלת ההחלטה על פרישה?
"אני אדם מאוד אימפולסיבי. החלטות שאני לוקחת, גם אם אני יודעת שאני טועה או שיש סיכוי שאתחרט עליהן, בגלל שאמרתי שאני עושה את זה אני אמשיך איתן. אבל לקחת את ההחלטה לפרוש זה היה קשה.
מאז השינוי בנבחרת,נוצרה סיטואציה בווינגייט של שתי קבוצות. או מרחקים קצרים- 100 200 עם קאיו, או ארוכים עם חנן. אני שוחה 400 ו 800. 1500 אני שוחה בשביל האגודה ו-200 אני גם שוחה, אבל שם אני מנצחת רק בפוקסים. במצב שנוצר, לא מצאתי את עצמי לא כאן ולא כאן. את העונה האחרונה עשיתי עם חנן, הוא נתן לי המון אבל בגלל שאני לא במרחקים הקצרים, ולא ארוכים מאוד, אני באמת לא רואה את עצמי עושה את זה שוב."

רוני 3

צילום – גיא יחיאלי

איך הסביבה שלך עם הפרישה? לירן, ההורים?
"אנשים בסביבה באים ושואלים למה, ומה פתאום אני פורשת. לירן אומר שאני עושה טעות ושיש לי עוד הרבה לתת בשחייה. אבל כמו שאמרתי, אני אדם אימפולסיבי ומה שאני מחליטה אני הולכת עם זה. ההורים שלי אף פעם לא היו מעורבים בשחייה יותר מידי. הרשתי להם לבוא רק לשתי תחרויות שלי."

הרשית?
"כן. תמיד אמרתי להם שאם הם באים אני לא שוחה. אז הם לא באו. לא רציתי שיראו אותי לא מצליחה, לא לוקחת מקום ראשון. אז לא הרשתי להם."

אבל את יודעת, שכהורה, בכלל לא אכפת לך מה התוצאה של הילד שלך. אתה רק שמח לראות אותו.
"כן. אבל ראיתי כל כך הרבה שחיינים שההורים נעשו כל כך מעורבים בשחייה, שכל מה שהם דברו אתם זה רק על שחייה, ולא רציתי את זה. אז הרשיתי להם לבוא רק לתחרות כשידעתי שאני מנצחת בוודאות. עכשיו, בתחרות האחרונה התקשרתי ואמרתי להם שאני מרשה להם לבוא. כי כבר לא באמת היה אכפת לי."

אז מה עכשיו? אחרי הפרישה?
"מעניין אותי לדעת איך זה מהצד השני, מצד המאמן. אז אני עושה עכשיו קורס מאמנים כאן בווינגייט, ואני מאמנת בנתניה עם יגאל שחט קבוצות מגיל 10-13.
לקחתי לי שנה לעשות את זה אבל גם להוריד לחץ. אם אני אוהב אז אולי אני אלמד תואר בתחום. בינתיים אני שוחה שלוש פעמים בשבוע, ומתחילה גם קצת לחיות."

רוני 2

צילום – אני.

בן זוגה של רוני הוא השחיין לירן קונבלוב, שחיין 200 ו400 חופשי. הם עברו יחד מירושלים לוינגייט, והיום ביחד שוכרים דירה באזור המרכז.

איך זה להתאמן יחד עם בן הזוג שלך?
"לירן הוא אחד השחיינים המובילים היום במדינה. הוא פספס את הקריטריון האולימפי בפחות מחצי שנייה. אבל בגלל שהוא כל כך שקט אז הוא לא יודע לשווק את עצמו כמו שצריך. אם אני הייתי הוא, כל המדינה הייתה שומעת עלי. אנחנו אף פעם לא שחינו בייחד באותו מסלול באימונים . זה לא יכול לעבוד במים, כי אנחנו טיפוסים מאוד שונים. כמה שאני רעשנית ומוחצנת, הוא מאוד שקט ומופנם. אנחנו מגיל 16 ביחד, אז עם השנים אני הופכת אותו ל קצת יותר אני והוא הופך אותי לקצת יותר הוא."

רוני 6

מה את לוקחת כמאמנת מהניסיון שלך כשחיינית?
"אני חושבת שחשוב שלמאמן יהיה ניסיון של שחייה, כי זה חשוב לדעת מה באמת עובר על השחיין שלך ומה אתה מבקש ממנו. לדוגמה, עכשיו מהצד אני רואה שחיינים שפתאום מסדרים את המשקפת, או את הכובע, ותכלס בגלל שגם אני עשיתי את זה, אז אני יודעת מתי הם מורחים את הזמן או שהם סתם מתעכבים, ואני יודעת גם מתי קשה להם. מצד שני, הם יודעים שהם לא יכולים לעבוד עלי כי אני עשיתי את זה בעצמי."

למה תתגעגעי?
"לכושר. רק כשמפסיקים לשחות מבינים באמת באיזה כושר אנחנו. אחרי שלושה שבועות שלא שחיתי נכנסתי לבריכה עם קבוצה של ילדים, ופתאום המרחק שהם שוחים נראה לי מטורף. ההבנה שאני לעולם לא אהיה שוב בכושר הזה, זה דבר קשה."

למה לא תתגעגעי?
"לאימוני בוקר. אני בהחלט לא אתגעגע לאימוני בוקר."

רוני 5

צילום – גיא יחיאלי

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “על יבש – ראיון עם רוני בווה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s