ארכיון חודשי: ספטמבר 2017

מביט מהצד

19:30 וינגייט.
בחוץ כבר חושך, הימים מתקצרים מהר יותר. זה סימן שהחורף מגיע. לא החורף של משחקי הכס, חורף דרדלה ישראלי. כזה עם יותר ימי שמש מגשם, אבל בלי סוף הצפות בנתניה ורעננה. בשבוע שעבר ראינו חצבים בשולי הדרך לצפון, אומרים שכשהחצב גבוה תהיה שנה גשומה. לא עצרתי למדוד את החצבים, אבל עכשיו אני מדמיין אותם בגובה האייפל.

עוד שעה אני מראיין את רוני באווה.
האמת שאני רוצה לראיין אותה כבר זמן מה ועכשיו עם פתיחת עונת החורף, זו הזדמנות טובה. כמובן שהיא מצידה סיפקה את הסיבה לראיון, אבל את זה נשמור לפוסט הבא.
בינתיים אני יושב על הטריבונה בבריכה הלאומית וצופה באימוני השחייה. עונת החורף היא בריכות קצרות, אז שוחים כאן לרוחב. הנבחרת הבוגרת שחתה כאן מוקדם יותר ואחריה הנבחרת הצעירה. פגשתי את לירן, המאמן של הנבחרת. אני מפנטז לעצמי על להצטרף לנבחרת לאימון. איזה פוסט מעולה זה יהיה אם אצליח לשרוד אותו.

בצידה השני של הבריכה מתקיימים אימונים של שחיינים צעירים. שני מאמנים, שתי קבוצות של אולימפ נתניה, אימוני טכניקה. קבוצה אחת עובדת על פרפר. גריפה נכונה, עבודת ידיים, עוד בריכה ועוד אחת. אני דיי שמח לשבת ולצפות ולא להיות אתם במים. כנראה שלא הייתי מחזיק מעמד. קבוצה שנייה עובדת על ידיים גב, גלגול כתפיים.
בין לבין קבוצות של ילדים מגיעות והורים תופסים מקום מסביבי. חלקם קוראים ספר או בטלפון או סתם מסתובבים. אחד או שניים צופים בעניין רב באימונים וזה מרגיש לי כאילו אני מסתכל על עצמי מהצד. כמה מהם מגיעים לתחרויות? כמה מהם באמת אוהבים את בספורט הזה? את הריח של הכלור, את הטעם של המים ואת הכאב של הידיים אחרי אימון?

סוף הקיץ 2

אחריהם הגיעה קבוצת מסטרס.
עוד ועוד מהם יוצאים מהקיר אל עבר הלא נודע לאורך 25 מטרים. מביט בהם ויודע שכל כך הרבה עובר בראש ב25 האלו. לפעמים אני מרגיש שכול בריכה היא כמו ביצת קינדר, ואי אפשר באמת לנחש מה יהיה בבריכה הבאה שאשחה, לאן ייקחו אותי המחשבות בפעם הזאת.
מחר השחיין הפרטי שלי חוזר להתאמן ואני לא ממש יודע מי יותר מחכה לזה, אני או הוא. כנראה ששנינו, כל אחד מהסיבות שלו.

שתהיה לנו אחלה של עונה עם הרבה גשם והרבה מים עם כלור או מלח.

סוף קייץ

צולם בחוף דור ביום חול

מודעות פרסומת