ארכיון חודשי: אוגוסט 2017

יונתן באיזי.

בטח כבר סיפרתי כאן  פעם או פעמים (או מליון) שאני שוחה בקבוצת הורים בבית איזי שפירא. הקבוצה שלנו מורכבת בעיקרה מהורים שילדיהם שוהים או שהו באחת המסגרות של איזי ומצוות המטפלים. אנחנו נפגשים בכול יום רביעי, ב-20 מטר של מים מחוממים, לאימון של הגוף ותרפיה של הנפש.

איזי 5

אף אחד מאתנו לא שחיין גדול. לכולנו יש טעויות כאלו ואחרות. אצלי לדוגמה עבודת הרגליים היא דבר אקראי לחלוטין. כמה שלא ניסיתי לתקן את הרגליים, תמיד בסוף אני מוצא אותן שוחות בקצב משלהן. אצל אחרים הראש עולה גבוה בנשימה, היד המובילה נופלת או שאין תפיסת מים טובה. באופן כללי, לרוב מפלס המים יורד פלאים לאחר אימון, ושלפוחית השתן שלנו מתנפחת.
ועדיין, המפגשים האלו של יום רביעי נותנים לכולנו, הורים וצוות, אויר לנשימה. אחרי כול אימון אנחנו יושבים יחד, מביאים אוכל, לפעמים יוצאים לבירה ובעיקר צוחקים.
לאחרונה לקחתי על עצמי את תפקיד המאמן, או המאמן הזוטר, כי הכול עובר בהנחיתו של הנוגש.

איזי 1

פעם ראשונה שיש שקט באימון

מאז, התחלתי "לחפור" בשחייה (באינטרנט, ליקירתי אני חופר כבר הרבה זמן…), אני מחפש סרטונים ואתרים, קורא מאמרים (לא הרבה כי כולם באנגלית), מסתכל מהצד על אימונים של הנבחרת או של קבוצות אחרות, מחפש יותר ידע על שחייה. אני מנסה ללמוד תרגילים חדשים, זוויות מבט חדשות על תרגילים ישנים, ובעיקר להבין.

אתמול היה המפגש האחרון שלנו לפני פגרת הקיץ, ורציתי לעשות את האימון מיוחד יותר, מעניין יותר, ובעיקר מהנה. אז פניתי ליונתן קופלב, אלוף ישראל בחמישים גב, ושאלתי אותו האם יש סיכוי שיבוא לתת לנו קצת טיפים של שחיין מקצועי. יונתן הסכים מיד וביום רביעי בשעה שבע וחצי בערב התייצב על שפת הבריכה באיזי שפירא ונתן לנו שיעור אמיתי.
קופלב הראה לנו את ההבדלים בין שחייה עם מרפק גבוהה ושחייה עם ידיים ישרות כמו ספרינטר, הדגים לנו כיצד חץ מהקיר או מקיפר יכול להיות ארוך, ואיך צריך להחזיק את הגוף והבטן. נתן לנו שיעור קיפרים והגעה נכונה אל הקיר, וכמובן הוא הראה לנו איך באמת צריכים להראות בבגד ים ספידו.

איזי 4

(לא, הם לא מקיאים ואני לא מחטט באף. זה רק נראה ככה)

בסוף השיעור כמחווה לאלוף ישראל בחמישים מטר גב, שחינו ספרינט 20 מטר ונתפס לי שריר ברגל. כנראה שספרינטר אני כבר לא אהיה.

תודה רבה יונתן על שיעור מאלף וחוויה נהדרת. מוזמן אלינו בכול רגע שתרצה.
ותודה גם לכול חברי לקבוצה ופגרה מהנה.

איזי 3

מודעות פרסומת

להיות הונגרי

יש כמה דברים שההונגרים טובים בהם, דברים שאף אחד לא יכול לקחת מהם.
הם יודעים להכין פאלינקוש שזה שיכר שזיפים נהדר. הם יודעים להכין גולאש ובלינצ'אס ובונדאשקנייר וקייורטוש, והם יודעים לשחות.
אלוהים איך שהם יודעים לשחות.

רצה הגורל ואני הונגרי.
סבי עלה מהונגריה, גדלתי על סיפורים כיצד למד מאביו לשחות בסומוש, הנהר שליד הכפר, כשרחץ את הסוסים. כילד למדתי לומר מילים כמו "בידש" (מסריח) ו"אישטנם". אפילו היה מפגש הונגרים מרגש כשלאסלו צ'ה היה בארץ. אני התרגשתי לפגוש אותו, והוא התרגש שעזבתי אותו לנפשו.

16996262_1811002415839908_209850809268401883_n(1)
אבל ההונגרים לא יודעים רק לשחות, מסתבר שהם גם יודעים לארח תחרויות שחייה. במהלך השבוע האחרון, בכול יום אחר הצהריים, התיישבתי בסלון כשריחות הקאפוסטה (כרוב) והכלור ממלאים את אפי, וקולות הגרטל והצ'יש ממלאים את אוזני. כמות הקהל שגדשה את הטריבונות והריעה בקולי קולות בכול פעם ששחיינית או שחיין משלנו (ההונגרים) זינקו למים, הצביעו על משהו שונה ממה שאנחנו (הישראלים) מכירים.

אין מה להשוות בין השחייה הישראלית והונגרית, וכול מי ששואל למה הם כן ואנחנו לא, חוטא לעניין. הונגריה היא מעצמת שחייה כפי שאנחנו מעצמת הייטק. להם יש אלופים אולימפיים, לנו יש אקזיטים. להם יש מדליות, לנו יש פרסי נובל. להם יש פפריקוש, לנו יש…פפריקה הונגרית.
ובכול זאת, כישראלי הונגרי (עם קורטוב שוודי – יונגלסון בכל זאת), קשה שלא לנסות להבין מאין נובעים הפערים הכל כך גדולים.
הייתכן שמקורם לא בשחייה בכלל? אולי הפערים נוצרו הרבה קודם? אולי זה החינוך, הגישה? אולי מההשקעה והמתקנים והרצינות של המערכת כולה.
נכון, קשה למדינה שמשקיעה את מרב תקציבה בביטחון (בצדק או שלא), לפנות משאבים גם לספורט, אבל האם ספורט הוא מותרות? או אולי ספורט ותרבות בכלל הם הבסיס לחינוך? אולי נפש בריאה שמקורה בגוף בריא מביאה לשפיות, דבר שמעט חסר כאן בזמן האחרון? ואולי זה ההבדל בין מדינה קטנה שמתבוססת בתוך עצמה לבין מדינה עם מעוף, עם הפנים קדימה, שפורצת את הגבולות של עצמה.

FINA_hope_to_have_something_concrete_in_the_next_couple_of_weeks_regarding_the_2017_Championship_hosts

בקרוב אני נוסע למסע שורשים לכפר ממנו בא סבא. מקווה שאמצא זמן לקפוץ לבריכה, לראות אימון שחייה של ילדים או של בוגרים, לשאול כמה שאלות כדי לנסות להבין, ואולי אפילו לענות לעצמי על שאלה או שתיים.
ואולי לא אמצא כלום ואסתפק בקיורטוש חם.
זה גם טוב.