יכולתי יותר (?)

כבר מהבוקר משהו הרגיש לי לא פיקס.
אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל ההרגשה הייתה אחרת. משהו במוכנות שלי, משהו בראש לא התחבר.

הגענו לחוף בדקה ה 90, כששחייני ה-1500 כבר עלו לקו הזינוק. זה כבר ערער את הכול. לא הספקתי לעשות חימום ומתיחות, לא מרחתי ווזלין נגד שפשפת ולא שמתי קרם הגנה. חגרתי את הצ'יפ ורצתי לקו הזינוק.
אריק הסביר על המסלול ואני ניסיתי להבין ולהירגע כשקלטתי שלא לקחתי את המשקפת.
ביי ביי להירגע.

WhatsApp Image 2017-06-19 at 11.34.48

צילום- יקירתי

רצתי לתיק ולקחתי את המשקפת. את הדקות שנותרו עד להזנקה העברתי בחימום קצר בהדרכתו של יוביק. יורי, המאמן שלו לימד אותו איך להסביר לי לעשות חימום והוא התעקש שאעשה אותו נכון. לך תסביר לילד שאבא גם ככה בלחץ, ואין לו סבלנות עכשיו להסבר על הסיבובי ידיים וראש. אני מתעצבן ושולח אותו לאמא.ביי ביי הורות סבלנית.

הזנקה.
אני רץ למים כשכל הזמן אני חושב על הרגל ועל משחה אכזיב, עובר לשחייה מעט מוקדם מידי כשהמים מעט רדודים מידי. נושם יותר מידי מהר. אני מרגיש את זה, אבל אומר לעצמי שנתקן את הנשימה כשנגיע למצוף.
מרים את הראש הרבה לוודא שאני שוחה לכיוון, לא מתחשק לי שוב להתברבר. הכיוון בסדר אבל מרגיש שכולם עוקפים אותי. זה מלחיץ אז אני מעלה מהירות.
ביי ביי להסדיר נשימה.

קצת לפני אמצע המסלול אני שואל את עצמי את השאלה הקבועה. "למה?" למה אתה עושה את זה לעצמך שוב?" כרגיל אין לי תשובה אמתית אז אני פשוט ממשיך לשחות. מאה מטר אחר כך אני פוגש חברה מוכרת. זו המדוזה שפגשתי בפלמחים לפני שבוע. אני מניד לה לשלום והיא מאחלת לי בהצלחה. אני שואל אותה אם היא יכולה לצרוב קצת את זה שעקף אותי הרגע.
ביי ביי ספורטיביות.

יוצא בריצה מהמים לקו הסיום. יוביק רץ אלי ומחבק.
– "אבא, אתה האלוף שלי"
– "איזה כיף שיש לי אותך צ'ופ", אני אומר בקול חנוק, (אני לא בוכה, הילד לא נותן לי להסדיר את הנשימה). מחזיר את הצ'יפ, שותה מים ומחפש ארטיק. אין. הבטיחו לי ארטיק רמזור. כשאני בודק את לוח התוצאות אני מוצא את עצמי במקום רביעי.
– "מעולה" אומרת לי יקירתי.
אני מנסה להבין מה מעולה בזה.
– "קיוויתי להיות על הפודיום" אני אומר בזעף אבל אז רואה את יוביק ונזכר שאני צריך להיות חינוכי.

תל אביב
אחר כך שיחקנו כל המשפוחה במים. אילון, שבמשחה תל אביב בשנה שעברה לא ירד מהמנשא, לא רצה לצאת מהמים. יוביק מאז הפך לדג בפני עצמו ולפעמים הוא עוקצני כמדוזה.
"למי היה כיף?" שאלה יקירתי באוטו בדרך הביתה.
"לי" צעקנו אני ויוביק בקול חלש כי אילון נרדם.

אז למה יש לי בפנים הרגשה מרגיזה כזו כאילו יכולתי יותר?

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “יכולתי יותר (?)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s