"מים"

-"גול, אתה בא לשחות אצלי ביום חמישי" הודיעה לי גילי בשבוע שעבר.
– "ממי, אנחנו נוסעים להתנחלות של גילי" הודעתי ליקירתי רגע אחר כך.
– "לארוחת ערב?"
– "לשחות"
– "אהה"
– "וארוחת ערב, אחר כך."
– "אש"
וכך מצאתי את עצמי ביום חמישי שעבר שוחה מעבר לקו. ולא של הדגלים.

מים 4

צילום – יקירתי

את גילי פגשתי בפעם הראשונה בתור הבלתי נגמר להרשמה לקורס מדריכי השחייה בווינגיט. כשהתבקשנו לעזוב את התור וללכת לבריכה למבדקים חיפשתי מישהו שיודע איפה הבריכה. ווינגייט דומה דמיון עז לבית הספר התיכון בו למדתי, וחששתי שאם לא אלך אחרי מישהו שיודע לאן הוא הולך, אמצא את עצמי, ממש כמו אז, ישן על הדשא. גילי הודיעה שהיא גם בדרכה לשם, ובערך מאותו הרגע ועד סיום הקורס לא הפסקנו לקשקש. אומנם, היא קשישה ממני בכמעט שנה שלמה אבל היא צעירה ברוחה, ממש כמוני.

על שפת הבריכה ב"כפר האורנים" ניצבו כבר שחיינים בהמתנה לסיום האימון של הקבוצה הצעירה. אני התחלתי בסדרה של תרגילי חימום יבש ומתיחות בהמלצתה של אבישג. גילי צוותה אותי במסלול עם יובי, בן זוגה היקר. סחתיין עליו, חשבתי לעצמי, נותן לה להתעלל בו גם במים. זו הקרבה, זו זוגיות.
"אני סוחב פציעה" בישרתי ליובי.
"דרום לבנון?"
"פחות. משחה אכזיב".
פצחנו בסדרת תרגילים בעצימות מרובה, פרפר, עבודת רגליים, ספרינטים, כאילו גילי שמעה על הפציעה שלי והחליטה להתעלם בכוח.

 

מים1

צילום יקירתי

במסלול לידינו שחו שלוש ברקודות, אחד עם כובע של ירושלים של זהב, ושניים בנטורל. ניסיתי לעמוד בקצב שלהם, אבל זה היה כרוניקה של שריר תפוס מראש, הם צלחו את המים והשאירו לי בועות שלא היו מבישות שמפניה וורודה.

בימים אלו גילי חונכת את בית הספר לשחייה "מים" בכפר האורנים. היא צוותה אליה את אילנה טבת שחיינית עבר ומאמנת מוסמכת, את שקד מזור מדריכת שחייה ושחיינית עבר גם כן, וביחד הן כובשות את עולם לימוד השחייה באזור מודיעין. מההיכרות הקצרה שלנו יכולתי לומר שזה היה עניין של זמן (לא הסדרה) עד שהיא תקים בית ספר. גילי היא אדם שאוהב ללמד. לא סתם ביום ההולדת שלה צחקו עליה בסיפור שבימי שבת בבריכה, היא תופסת אנשים בדרך לקיוסק ומתחילה ללמד אותם לשחות.

מים 2

צילום- יקירתי

בסיום האימון, לאחר ארוחת הערב שהבטחתי ליקירתי, שאלה אותי גילי איך היה לי.

– "מוזר לשחות מתחת לכיפת השמים"
– "הרגשה משחררת"
– "מאוד, וגם קר יותר"
– "הכי כיף בעולם"
– "ויש לך שם כמה שחיינים אש."
– "שחיינים בעבר. לא משנה כמה זמן הם לא שחו, פשוט אי אפשר לעמוד מולם."
– "וכמובן אני לא בכושר כי אני סוחב את הפציעה"
– "כמובן"

מים 3

צילום- יקירתי (דנה יונגלסון)

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s