אלעד

בכול פעם שאני בווינגייט אני רואה אותו.
בכול תחרות או אימון הוא שם. שוחה או מדבר עם חברים לקבוצה, או בחימום. בכול פעם שאני רואה אותו הוא מזכיר לי את אלעד.
הוא לא ממש דומה לו ולכן קשה להסביר למה הוא מזכיר לי את אלעד כל כך. משהו בתווי הפנים, בגובה, בצבע העור. אולי בחתך הדיבור או בקול.
מעולם לא דיברתי איתו. אבל בכול פעם שאני עובר לידו הוא מזכיר לי את אלעד.

היינו מבלים הרבה בים אני ואלעד, כשהאבות שלנו  ואחיו גלשו, אנחנו נשארנו לחכות להם על החוף. הוא לא ממש אהב לגלוש ואני אהבתי למצוא תירוץ לא לגלוש, וביחד צברנו שעות רבות של חול ומלח.
אלעד נהרג בתחילת האינתיפאדה השנייה ועוד מעט הוא מת כמעט אותו הזמן שחיי. לפני שמת יצא שכמעט ולא נפגשנו, אבל אני זוכר טוב מאוד את הפעם האחרונה, ארוחת משפחות. לא הפסקנו לצחוק מהסיפור על התיק שלו שהלך לאיבוד, ואיך שאמא שלו הצליחה לנער את העולם עד שהתיק נפל לידיה.
מאז שמת אנחנו נפגשים כמעט כול שנה בבית העלמין הצבאי. לפעמים אני קורא שיר, לפעמים אני רק מקשיב. ולפעמים אחר כך אני חולם עליו בלילה.

בכול פעם שאני רואה אותו בווינגייט אני רוצה לחבק אותו.
אפילו שהוא לא אלעד.

אלעד

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s