ארכיון חודשי: ינואר 2017

הראיון שלא קיימתי עם אנתוני ארווין

אם יש משפט אחד שנחרט בי בכיתת האומן של אנטוני ארווין, הייתי בוחר את הרגע שבו גילה מחדש את השחייה.
ארווין פעמיים מדליסט זהב אולימפי ב 50 חופשי בהפרש של 16 שנים, אחת בסידני ואחת בריו ,מספר שפרש בגיל 21 מעולם השחייה כי הרגיש שהגיע לכול היעדים שהציב לעצמו. אחרי שנים מחוץ לברכה, החל ללמד שחייה אצל חבר בבית ספר בניו יורק. היו שם שני ילדים שהיו ניגודים שונים ועם זאת השלימו אחד את השני. האחד (טום לצורך העניין) חסר כל פחד, קפץ למים מבלי לחשוב פעמיים, אבל בגלל שלא ידע לשחות הוא פשוט שקע פנימה. השני (נגיד שקראו לו ניק) חשש מהמים, היה נוקשה ומאוד זהיר.
דווקא הם, השניים האלו, שלאט לאט למדו את המים, איך להשתחרר ואיך להתנהג בהם, שלמדו ליהנות בהם ולשחק ולשחות, הם הזכירו לו מה הדבר שהיה חסר לו בשחייה. הכיף שבמים.

– היום אתה מכייף במים? כשאתה ניגש לאימון, אתה זוכר את הכיף הזה או שאתה מתמקד במשימה שלפניך, במטרת האימון?

unnamed-1

שעה לפני כיתת האומן של המדליסט האולימפי הכי "זקן" (35) בעולם השחייה, הטניסאי הטוב ביותר בעולם עשה את הבלתי יאמן. כנגד כל הסיכויים וכנגד כל הציפיות, פדרר (35) ניצח את תחרות אוסטרליה הפתוחה. בקרב ענקים פדרר ונדאל, שיחזרו את רגעי הטניס היפים ביותר בעשורים האחרונים, והחזירו אותי לכמה רגעים עשר שנים אחורה.

– יכול להיות שהעולם כבר לא שייך לצעירים? יכול להיות שהיום, עם ההבנה שלנו את הגוף, עם היכולת שלנו לנתח תנועה, ללמוד ולשפר אותה, הגיל כבר לא הפקטור ודווקא הניסיון הוא זה מה שקובע?

אנטוני מספר על רגעי המשבר בחייו. על הכישלון במקצה השליחים בסידני, על הכתף הקרה והעדר התמיכה ברגעים החשובים, על היכולת לתעל את הכישלון ולצמוח ממנו, הוא מדבר על נחישות ועל התמודדות סיזיפית. על לחזור לחיות בגיל שלושים פלוס עם ההורים, כי המטרה מקדשת הכול, גם אם זה לחזור לגור עם ההורים.

– אז מה יותר קשה? לזכות במדליית זהב, או לחזור לגור עם ההורים?
(כמובן שהמגורים עם ההורים)

אל אנטוני מצטרפים ארבעה שחייני נבחרת – מירון חרותי, רוני באווה, זוהר שיקלר ומרקוס שלזינגר. אנטוני מבקש מהם לשחות בכיף, להשתחרר. ככה אני מתחיל אימון, אני קצת משחק במים, קצת משתטה, אבל בעיקר אני מרגיש את המים, מתרגל לתחושה שלהם, לתחושה של הגוף, הוא מספר. (גיא ברנע מספר שברוב האימונים בברקלי אנטוני היה משחק במים). אחר כך הוא נותן להם סידרה של תרגילים שממחישים את ה"אני מאמין" שלו בשחייה. חלקם תרגילים מוכרים, חלקם תרגילים שהוא פיתח.

unnamed-2

– אפשר להבין שהשלב הבא בקריירת השחייה שלך הוא אימון? אתה רואה את עצמך לוקח שחיינים ומעצב אותם על פי העקרונות האלו שלך?

ארווין הוא אדם מרתק באמת. מלבד גופו המכוסה קעקועים, הוא ניגן בכמה להקות רוק, תרם את המדליות מסידני (זהב וכסף) ואסף כסף לטובת הצלב האדום ונפגעי אסון הצונאמי. הוא התנסה בבודהיזם, באלכוהול וסמים אבל לבסוף הוא מצא את דרכו בחזרה אל הבריכה.

– אתה חושב שהתנסויות האלו, פרק הזמן הזה בין שתי המדליות עם כל מה שעברת בין לבין, באים לידי ביטוי בשחייה שלך?

על אף אחת מהשאלות האלו הוא לא ענה לי.
לא בגלל שלא רצה או שהתעלם, אלא בגלל שלא שאלתי אותן. כי כמו שקורה לי לא פעם, כשהגיע הרגע לשאול שאלות נאלמתי דום. אבל אחר כך באוטו, כל השאלות האלו פרצו ממני.
אז הדף סופג הכול, ואת השאלות האלו אני מעלה כאן בבלוג. אנטוני מוזמן לענות עליהן, אבל גם כל אחד מכם מוזמן לענות עליהן במקומו. אני כבר יודע אילו תשובות הייתי רוצה לשמוע ממנו.

unnamed

צולם ע"י מיכל חפר, הבריכה הלאומית "ווינגייט"

מודעות פרסומת

"ג'וני המהיר" – ראיון עם יונתן קופלב

את יונתן אני פוגש בחדר ההצבות בבריכה הלאומית בוינגייט. הוא הגיע משווייץ על מנת להתחרות באליפות החורף בוינגייט בבריכות קצרות. יונתן הביא לי בקבוק קולה ירוק, משהו כמו זירו אבל יותר טעים, כזה שאין בארץ. זו ללא ספק דרך טובה להתחיל ראיון.

– "הפעם הראשונה שלי במים הייתה בגיל 5.5 בערך. ההורים שלי לקחו אותי לחוג שחייה בטכניון, בכול זאת חיפה זו עיר של ים. מהר מאוד הבינו שיש כאן משהו. אחרי שנה התחלתי לשחות במכבי חיפה. כילד, תמיד הייתי בקבוצות של גדולים ממני. מי שאימנה אותי אז הייתה טימאה טוט אטיאס. האימונים איתה היו חזקים ואינטנסיביים, משם גם הגיעו היסודות לעבודה קשה. כשהייתי בן 12 הגיע חנן שטרלינג למועדון. בשיחות הפתיחה הוא ישב עם כל אחד מהשחיינים וההורים ושאל אותו על עצמו, על המטרות שלו. ואז אני הגעתי, ילד בן 12, לבד בלי ההורים, מתיישב מולו ושואל אותו אם הוא יהיה זה שיביא אותי לאולימפיאדה. הוא הסתכל עלי ואמר לי – כן, כן, בטח. מאז הוא המאמן שלי. גם היום, כשאני מתאמן בשווייץ, חנן עדיין מעורב ומעודכן.
אחרי שקבעתי את הקריטריון ללונדון צחקנו על זה אני וחנן, הוא בכלל לא חשב על אולימפיאדה אז, הוא רק רצה קבוצה מספיק גדולה עם יותר שחיינים."

img_9501

צולם בבריכה הלאומית במכון ווינגייט

את הקריטריון ללונדון ב-100 גב קבע יונתן בהזדמנות האחרונה בהחלט, כחודשיים לפני האולימפיאדה. באותו היום סבתא שלו נפטרה מסרטן, כאילו חיכתה עד שתדע שהנכד שלה נוסע ללונדון. אבל, ללונדון יונתן לא הגיע. עשרה ימים לפני היציאה לאולימפיאדה, דלקת בתוספתן אילצה אותו לראות את האולימפיאדה מהמיטה בבית.

– "איך מתמודדים עם דבר כזה? אחרי עבודה כל כך קשה, כל כך הרבה זמן, החלום האולימפי אצלך בידיים ואז…"
– "זה לא היה קל. בהתחלה בכלל לא ידעתי אם אני יכול לראות את השידורים. באותו הרגע אתה אומר די זהו, אני רוצה להפסיק. אני לא בנאדם של בכי, אז לא היו דמעות, אבל כן היה מחנק והרגשה כזו של כמעט לבכות. כשראיתי את יעקוב שוחה את המאה גב, אני רואה את התוצאות ואני מבין שזו הרמה שלי ושהייתי יכול להיות שם, בחצי גמר. ואז המחשבות התחילו, פעם אני אומר לעצמי, יאללה נעבוד חזק ארבע שנים, ופעם אני אומר לעצמי יאללה די, לא רוצה, עשיתי את שלי, לקחתי מדליית זהב באליפות אירופה ב-50 גב, זה מספיק לי. וככה זה נמשך חודשים. בהתחלה בכלל לא חזרתי לשחות, עבדתי בעיקר בחדר כושר והתחלתי ללמוד בטכניון, אז בכלל לא היה לי זמן לשחייה. הייתי עושה ארבעה חמישה אימונים בשבוע, וגם לא בעצימות שלפני"

כנראה שספורטאי מונע מכישלונות לא פחות מאשר מניצחונות, והצורך בתחרות הוא יותר חזק מכול רגש אחר, אחרת לא היינו רואים את קופלב בנוף השחייה הישראלי. במאי אותה השנה הוא קבע את הקריטריון ל-50 גב באליפות העולם בברצלונה.
– "שבוע לפני הנסיעה לברצלונה אני אומר לאמא שלי – תשמעי אני לא יכול לנסוע, אני אעשה לעצמי בושות. לא הייתי בכושר בכלל, הייתי כמעט עשרה קילו יותר מעכשיו, בקושי התאמנתי, הייתי בטוח שלא אעבור את המוקדמות. ועוד שנה לפני הייתי אלוף אירופה. זה מביך. עד לרגע האחרון זה היה כן, לא, כן לא. ואז אמא שלי אמרה לי – יאללה תזרום. אתה לקחת את השנה הזו בשביל להחליט מה יהיה, נכון? אז זו ההזדמנות שלך להחליט.
הגעתי לברצלונה, אני מזנק במוקדמות, עולה לחצי גמר. הייתי בשוק. שוחה בחצי גמר, עולה לגמר. בהלם. לא חלמתי בכלל. אני וגיא ברנע ביחד בגמר, שנינו ביחד גם בחדר, מדברים בלילה, מה יהיה, אם נזכה וכאלה. מגיע לגמר ואני אומר לעצמי לא להסתכל לקהל בהצגת השחיינים. איך שקוראים בשם שלי אני מרים את העיניים, וראה איזה 15,000 איש, ואז אני מתחיל להתרגש. עולה על המקפצה ומרגיש שאני לא יכול לשחות מרוב התרגשות. אני קופץ למים ושוחה לא טוב.
אבל. אז אם אני מבין שאני רוצה את זה, שאני רוצה להגיע למעמד הזה שוב. רוצה את האולימפיאדה, את אליפות העולם, ומעכשיו אני חוזר לעבוד כמו שאני יודע כדי להגיע לשם."

אבל זה לא קרה. ואת ריו ראה יונתן שוב מהבית, הפעם הוא לא הצליח לקבוע את הקריטריון הנכסף. במרדף אחרי הקריטריון היו חסרות לו שתי מאיות השנייה כדי לטוס לריו. שתי מאיות שמפרידות בין חלום להגשמה.
– "זה מאוד מלחיץ. תחרות אחרי תחרות אתה שוחה, ואם חשבת בהתחלה שזה יבוא בקלות כי זה רק שתי מאיות מהקריטריון של לונדון, אז פתאום אתה רואה שזה לא עובד ככה. השנה האולימפית מגיעה וכולם אומרים לך – יש לך את זה, אתה תצליח, אתה חייב את זה, וזה מלחיץ. התוצאות הן מסביב, שתי מאיות, שלוש מאיות ואתה לא מבין למה אתה לא מצליח."

img_9546

צולם בבריכה הלאומית במכון ווינגייט

השנה האולימפית נגמרה והחלום נשאר בלתי מושג. אבל קופלב רשם הישג שיא בשחייה הישראלית ומסיים את 2016 כשחיין חמישים גב המהיר ביותר, לא רק בישראל אלא בעולם.
– "באליפות ישראל שחיתי כל וריאציה אפשרית של 50 גב, אישי, שליחים. ביום האחרון אנחנו קופצים למים והשעון לא עבד, אז נשארנו במים כמה דקות, והגוף התקרר בינתיים. סוף סוף מזניקים,שוחים, נוגע בקיר ואני עושה שיא אישי. ואז אני אומר לעצמי – תשמע, אם היה פה זינוק כמו שצריך, יכולת לשבור שיא ישראלי.
שבוע אחרי זה הייתה תחרות צעירים וביקשו ממני לבוא לחלק מדליות, אמרתי שבשמחה אבל אני רוצה משחה הזמנה, לנסות לשבור את השיא הישראלי. הוחלט שזה יהיה בפתיחת התחרות.
מגיעה התחרות, נכנס למים, מזנק, נוגע בקיר. מסתכל על השעון והוא לא עובד, מסתכל בשעונים של השופטים, תוצאות סביב ה 24.40 ,24.43. אני מתחיל להתרגש. מסתובב לשעון רואה שהתוצאה 24.6. ואז, אולי בפעם השנייה בחיים אני כמעט פורץ בבכי. כל כך הרבה זמן זו הייתה מטרה לשבור את השיא של גיא ברנע 24.63. וזה היה מדהים."

"אז מה המטרות שלך. איזה מטרות עוד הצבת לעצמך?"
– "אולימפיאדה ללא ספק. אני בהחלט חושב שאם לא אצליח להגיע בקריירה לאולימפיאדה, זו תהיה איזו כוכבית בקריירה שלי. למרות שכשחיין חמישים גב אני מבין שהמטרה האולימפית היא קצת פחות רלוונטית עבורי, כי אין חמישים גב באולימפיאדה. אז הכיוון וההתמקדות הולכים יותר על אליפויות אירופה ואליפויות עולם. אבל אני גם מאוד אוהב את המאה גב, ואני בהחלט רוצה להגיע לאולימפיאדה במאה גב.
כמובן שבאליפות העולם ביולי בבודפשט אני רוצה להגיע לגמר, ולתת הופעה יותר טובה מברצלונה, עם שאיפה למדליה.
חוץ מזה שאני חושב שיש לי עוד המון מה לתת לשחייה הישראלית. לא רק כשחיין, אולי הלאה כמאמן. אני בהחלט רוצה להחזיר לענף הזה שנתן לי כל כך הרבה ועיצב אותי למי שאני."

בינתיים יונתן מתאמן בשווייץ תחת שרביטו של לוקה גברילו, מאמן שהוא גם חבר קרוב. הוא הספיק להתחרות באליפות אמסטרדם ולזכות בזהב בחמישים ומאה גב, וכמובן זהב בחמישים ומאה גב באליפות החורף בווינגייט.
משפט אחד שאומר לי קופלב מגדיר אותו בעיניי כשחיין וכאדם.
– "במבט לאחור אני לא מצטער על זה שלא הגעתי לאולימפיאדה. כי תחשוב על זה, אם הייתי טס לאולימפיאדה, לא הייתי מגיע לתוצאה הזו בחמישים גב. לא הייתי יכול לומר שאני השחיין הכי מהיר בעולם במקצה הזה."

img_9536

צולם בבריכה הלאומית במכון ווינגייט

אז לסיכום, מה אתה הכי אוהב בשחייה?
אם תשאל את המאמן שלי הוא יגיד לך תוצאות. אבל אני חושב שאת השקט שבשחייה. במיוחד את התקופות של שבוע לפני תחרות שאתה עשית כבר הכול, ואתה פשוט בא ליהנות במים.

מה אתה הכי שונא?
לא להצליח. אבל זה לא רק בשחייה. זה בכל דבר בחיים.