על הגב/ ראיון עם יעקוב טומרקין

%d7%98%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%9f-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f

כבר הרבה זמן שאני רוצה לראיין את יעקוב טומרקין.

דיברנו על לערוך את הריאיון עוד לפני האולימפיאדה, דבר שלא הסתדר. קבענו שנעשה את זה אחריה, אבל עד לפני שבוע לא היה לי את האומץ לבקש ממנו ראיון.
"מה הוא צריך אותי עכשיו על הראש שלו?" אמרתי לדנה. בטח הוא מבואס, או לא רוצה לשמוע על שחייה בפגרה. בסוף כשאזרתי אומץ ושלחתי לו הודעה הופתעתי באיזו קלילות הוא הסכים לראיון איתי.
את הפגישה אנחנו מקיימים בבית הקפה הכמעט שכונתי שלי. מסתבר שזה גם הכמעט שכונתי שלו. זה מגניב כי גם בשחייה אנחנו כמעט אותו דבר. הוא מתחרה בגב וגם אני יודע לשחות גב. וכאן נגמר "כמעט" הדמיון בינינו.

כשהוא נכנס לבית הקפה, הגובה שלו בולט לעין. לא רואים את זה כל כך בתחרויות כי רובם גבוהים שם, אבל בבית קפה המותאם לגבהים של אנשים רגילים זה ניכר.
עוד דבר שניכר לי היה שלא ממש זיהו אותו כשנכנס.

– "בעקבות האולימפיאדה, אנשים מזהים אותך ברחוב?"

– "לא כל כך. מי שמכיר שחייה אז כן, אבל רוב האנשים מכירים את השם, לא את הפנים. זה הגיוני, כי כשרואים אותי אז אני עם כובע ומשקפיים, לא ממש רואים את הפנים שלי. השתתפתי לדוגמא בקמפיין של קורנפלקס תלמה לפני האולימפיאדה, והתמונה שלי מופיעה על האריזה במדפים בסופר, אבל זה גם עם כובע ומשקפת, אז עדיין לא ממש מזהים."

כשישבנו בבית וצפינו בטקס הפתיחה ובתחרויות, בכתבות על הכפר האולימפי ועל מעלליהם של הספורטאים בו, לא יכולתי שלא לתהות איך החוויה הזו. ממרגלות האולימפוס הדשא נראה מאוד מאוד ירוק.

– " זאת אולימפיאדה שנייה שלי, אבל זה לא שאתה פחות מתרגש או מתלהב. זה עדיין אירוע הספורט הגדול ביותר בעולם וזה אחת ל 4 שנים. אתה רואה את הכפר האולימפי שהוא מדהים, ספורטאים מכול העולם. זו חוויה מדהימה. מצד שני בטקס הפתיחה לא השתתפנו כי התחרויות מתחילות למחרת, אז ראינו אותו מהטלוויזיה. אתה בפועל הולך מהחדר לבריכה, לחדר אוכל ולחדר. בזמן התחרויות שלך אתה כמעט לא הולך לראות תחרויות אחרות. אז באיזה שהוא מקום עדיף לראות את האולימפיאדה מהבית. החדר אוכל היה מדהים, אוהל בגודל של שלושה מגרשי פוטבול, מלא עמדות של אוכל מכול מיני מדינות, ברזילאי, איטלקי, אסייתי, אפילו כשר אם רצית. ושם גם האינטראקציה עם כולם. יצא לי לראות שם הרבה את פאו גסאול, את נדל, אנטוני פרקר, מאנו ג'ינובולי שאותו כמעט לא מזהים. הרבה מבקשים מהם חתימות ותמונות, הרבה פעמים בחוסר טאקט."

– כשאתה רואה שחיין כמו מייקל פלפס, שהוא ללא ספק תופעה. אומנם אתם לא שוחים אותם מקצים, אבל אתה מנסה לקחת ממנו משהו, מהשחייה לו?

– "לכול שחיין יש הסגנון שלו, את התנועות שלו. נכון שהתנועות הבסיסיות הן זהות, אבל כל אחד עושה משהו קצת שונה, לאחד יש גריפה חזקה יותר ביד אחת, למישהו אחר הגוף שקוע יותר במים. בסופו של דבר הגוף שלך מתאים את עצמו למים ויש לך סגנון ייחודי משלך. לדוגמא לסלו צ'ה בפרפר עולה ממש גבוה. אף אחד לא ילמד אותך לשחות ככה, אבל עובדה שהוא אלוף אירופה ואלוף עולם , אז זה עובד לו. לפעמים אתה יכול לנסות את זה באימונים, אבל שוב, כל אחד מוצא את מה שמתאים לו. כחלק מהאימונים אנחנו נוסעים פעמם בשנה למומחה בארה"ב שמנתח את העבודה שלנו מתחת למים, ושם אתה רואה לדוגמא, איפה אתה גורף יותר טוב איפה פחות."

– "והרגע הזה לפני הזינוק, על המקפצה, זו אותה הרגשה כמו בתחרות בארץ? זה אחרת? בכול זאת זה פעם ב-4 שנים."

– " ברגע הזה שאתה על המקפצה אתה לא חושב על זה, אתה מרוכז אתה חושב על מה שעברת עם המאמן. אתה לא חושב על זה שזאת האולימפיאדה או על הקהל. אתה מנותק מזה."
– "זה משהו שעובדים עליו? היכולת הזו להתנתק ככה?"
– "אף פעם לא עבדתי על זה או למדתי להתנתק ככה, זה משהו שכל ספורטאי ברמות האלו עושה. עם פסיכולוג ספורט אני עובד יותר על הכנה לפני התחרות ואחריהן."

%d7%98%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%9f-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-2

הוא עלה בגיל שנתיים לארץ מברית המועצות עם אמא שלו, לאשדוד. שם הוא גם התחיל לשחות, במכבי אשדוד אצל גארי קלאנטרוב, אבא של זיו קלאנטרוב, חבר למשלחת האולימפית ונבחרת ישראל. אני מנסה להבין האם משהו במנטליות הרוסית דבק בו, השפיע על קריירת השחייה שלו.

– "אני חושב שבעיקר זה שאין פינוקים. כן קשה לא קשה, כואב או עייף, אין דבר כזה בכי. תלך לאימון תחזור הביתה וזהו. לא הייתה מעורבות יתר של אמא שלי כמו שרואים היום אצל הרבה שחיינים. מצד שני, אני גם לא אהבתי שאמא שלי באה לתחרויות יותר מידי. עכשיו לאולימפיאדה היא באה, תחרויות חשובות כן, אבל לא יותר מידי."

13 שנים הוא בווינגייט תחת הדרכתו של לאוניד קאופמן. מגיל 18 הוא תחת חסותו של יענקלה שחר. מספר חודשים אחר כך הוא זכה בשתי מדליות באליפות אירופה ובתואר אלוף אירופה ב- 100 גב. עוד שתי מדליות באולימפיאדת הנוער בסינגפור. זה לא דבר של מה בכך שילד בן שמונה עשרה מקבל רכב ומשכורת חודשית, אבל זה מקנה המון שקט לספורטאי מקצועי. וספורטאי מקצועי צריך את השקט הזה כדי להתרכז באימונים, כדי לתת לגוף לנוח משני אימוני שחיה ביום ואימון כושר. כי כדי שהתוצאות יגיעו צריך לאפשר לגוף לבנות את עצמו.

– "אבל התוצאות הפעם לא הגיעו. מה ההרגשה? אכזבה?"

– "כן, ללא ספק מאוכזב. לא עמדתי בציפיות שהצבתי לעצמי. הרגשתי מוכן, הרגשתי טוב באימונים, הייתי בכושר שרציתי להגיע בו לאולימפיאדה, איכשהו לא הצלחתי להביא את זה לידי ביטוי. אנחנו כרגע בתהליך של חקירה של מה שקרה. צריך לזכור שזה ספורט, לאורך הקריירה יש יותר כישלונות מהצלחות, מצד שני אני מרגיש שלא ניצלתי את ההזדמנות הזו כמו שצריך. מה שכן מעודד אותי זה שתוצאת השיא שלי הייתה יכולה להביא אותי למקום השביעי, אז נכון שלא הצלחתי להביא את זה לידי ביטוי וזה מבאס, אבל אני לא יכול להתעלם מהשנה שהייתה לי שהייתה שנה ממש טובה. אולי הכי טובה שהייתה לי. שלוש מדליות באליפויות אירופה, בכול תחרות בארץ שחיתי בתוצאות שאף פעם לא שחיתי, אז חודש אחד הקיץ היה לא טוב."

מי שלא עוקב אחרי שחייה, לא יודע את זה. פעם בארבע שנים יש אולימפיאדה וזה מה שרואים. לא עוקבים אחרי אליפויות אירופה ואליפויות ישראל. את אליפות ישראל האחרונה שידרו רק יום אחד, את השאר היית צריך לראות בערוץ יו טיוב במחשב. וגם אם יש זכייה במדליה היא מופיעה בעמוד האחורי של עיתון הספורט. כולם יודעים מה הסגל של נבחרת בישראל בכדורגל, מי כבר יודע מי עוד שוחה גב בארץ חוץ מטומרקין, או מי הגיע שני ב- 400 מעורב באליפות ישראל?

– "חוץ משחיה, מה עוד אתה אוהב לעשות? כשאתה לא שוחה?"

"לנוח, לשחק FIFA בפליסטישן. אני לומד מנהל עסקים, עשיתי קורס מאמנים בוינגייט. בפגרה אני לא שוחה, אני גם לא מאלה שמדברים על שחייה כל הזמן. אני שומר את זה בפרופורציות המתאימות. זה מקצוע אבל זה נשאר בבריכה."

– "מה אתה לא אוהב בשחייה?"

"לשחות מרחקים ארוכים. אני לא אוהב אימוני של לשחות מרחקים. אני חושב שכמעט כולם לא אוהבים את זה. אין לי בעיה עם אימונים קשים ותרגילים. אני גם לא אוהב לדעת מראש מה הולך להיות באימון. אני מעדיף להגיע ואז לשמוע מה לאוניד תכנן לנו להיום."

לטומרקין יש לפחות עוד אולימפיאדה אחת לפניו והרבה שינויים שצפויים בעולם השחייה הישראלי. מגיע מנהל מקצועי או מאמן, מה יהיה ומי יהיה לא ברור ממש כרגע. דבר אחד ידוע בוודאות, ליעקוב יש עוד הזדמנות להישג שיא ישראלי והוא הולך לתפוס אותה בשתי הידיים.
מעבודה קשה הוא לא מפחד.

 

%d7%98%d7%95%d7%9e%d7%a8%d7%a7%d7%99%d7%9f-%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%95%d7%9f-3

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s