שלא יגמר לעולם

קצת קשה לי להאמין, אבל אתמול הייתה מסיבת סיום בגן החובה של בני הגדול. ועוד יותר קשה לי לתפוס, שיום לפני היינו בפגישת היכרות בכיתה א'.

אני עומד שם בשורה השנייה של ההורים (בשורה הראשונה יושבות האימהות הדומעות), וצופה בבני וחבריו שרים ורוקדים, מחייכים ונרגשים. הם לא מבינים שזהו, נגמר הגן. מעכשיו מתחיל בית הספר. נגמרו המשחקים והשירים. הנה באים שיערי הבית ומבחנים והכתבות. בתוך כל זה אתה לא יכול שלא להיזכר ביום הראשון שלו בגן. בפעם הראשונה שהבאת אותו. הוא היה קטן כל כך, ומפוחד כל כך, והכול היה כל כך חדש ומאיים. ואתה נותן לו חיבוק ונשיקה, ועוד אחת, ועוד, ועוד, ועוד. ואתה מבין שזה ניסיון שלו לדחות את הפרידה, אבל תכלס, ברגע זה, זה מתאים לך בול. שלא יגמר לעולם. אבל אז מגיעה הגננת ועוטפת אותו בחיבוקים והדלת נסגרת לפניך, ואתה נשאר שם בחוץ, בידיים ריקות, צמא ליוד נשיקה אחת ועם תמונה של עיניו הגדולות מסתכלות עלייך במבט קרוע.

ולאט לאט הפרידה הזו הופכת לקלה יותר, עד שיום אחד הוא שוכח לנשק אותך, ואתה לא יודע אם לשמוח או לא. כי זה טוב, הוא התרגל, טוב לו שם, הוא מאושר. אבל הוא מאושר וטוב לו בלעדייך. ולך זה קצת פחות מתאים. והוא חוזר הביתה עם מילים ותובנות, ולחלץ ממנו סיפור של מה עשית היום בגן, זה קשה יותר מהלידה שלו. ופתאום אתה מבין את אמא שלך ששנאה כל כך את התשובה- פסדר. "איך היה היום? פסדר" מה עשיתם היום? פסדר". על כל דבר אתה מקבל את הפסדר הזה שלא אומר כלום אבל מסכם כל כך טוב את הכול.

וזה קצת כמו ללמד אותו לשחות.
בהתחלה אתה מראה לו את התנועות, ואתה מחזיק אותו במים, עוזר לו לצוף. ובכול פעם שאתה מרפה מעט, מנסה לשחרר אותו, הוא נלחץ, ולא מרפה. אבל לאט, לאט, הוא תופס ביטחון, והוא נותן לך לשחרר את היד, ולהתרחק מעט. והוא כבר חופשי יותר, ועושה כמה תנועות, ומתקדם בכוחות עצמו. ואחר כך הוא כבר לא צריך אותך ליד, הוא מסתפק בקיר או במסלול. ואתה עומד בצד גאה, אבל קצת מיותר. מאושר אבל קצת עצוב.

אחר כך ירדנו עם הילדים לחצר בגן, ואכלנו עוגות ושתינו מיץ, וכל ההורים אמרו מילות פרידה, והילדים שיחקו ונהנו. וניסיתי לומר לו שהוא היה מתוק ומקסים אבל הוא לא ממש התייחס אלי. ואז הוא נפל מהמגלשה, ונפלה לו שן, והוא רץ אליי בבכי. וחיבקתי ונישקתי, וניקיתי את הדם והרגעתי. וחזרתי להיות מאוד נחוץ וחיוני ושימושי, וזה קצת עשה לי טוב.

ואז נזכרתי שאני פיית השיניים.יובל

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “שלא יגמר לעולם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s