לשחות על הפער

לפני מספר שנים, או בשנת 2012 ליתר דיוק, הלכתי עם מספר חברים לצפות במשחק של נבחרת ישראל נגד רוסיה, במוקדמות המונדיאל. המשחק היה נורא. הקהל המובך ישב בחוסר נוחות ובחוסר חשק, מחכה שאולי בטעות, הכדור יחליק פנימה, אל הרשת הסובייטית, ויעניק לנו איזו נחמה. הגול הזה לא קרה, אך לפתע, וללא כל קשר למתרחש על המגרש, הקהל כולו נעמד על הרגליים והחל להריע. נועם גרשוני נכנס לאצטדיון.
כמה ימים לפני המשחק, נועם גרשוני, טניסאי פאראולימפי, זכה במדליית הזהב באולימפיאדת לונדון במשחקי היחידים ובמדליית ארד במשחקי הזוגות. תשואות הקהל, התרוממות הרוח והרגשת הגאווה שיכולת לחוש באוויר, הבהירה טוב מאוד, כמה כבוד רוחש הקהל לגרשוני, ועד כמה ספורטאי, יכול להוות השראה.
לפני מספר שבועות, בווינגייט, ראיתי את ענבל פיזרו שוחה בתחרות. רגילה. למי שלא יודע, ענבל פיזרו היא שחיינית פאראולימפית, היא משותקת ברגליה, וזכתה במדליות כסף וזהב באולימפיאדות לונדון ואתונה.
אצל רובנו, עבודת הרגליים נועדה בעיקר בכדי להציף אותן, בכדי להפחית את ההתנגדות במים. לשחות ללא עבודת רגליים זה קשה. ואני לא מדבר על לשחות עם פולי, או מצוף. לשחות כאשר הרגליים נגררות מאחור, מאטות אותך, שוקעות, נלחמות בך. חשבתי, כמה כוח נפשי ובטחון עצמי צריך בכדי לעלות לתחרות, לא כשווה בין שווים, אלא עם נקודת פתיחה כל כך קשה, ועם זאת לא לתת לעצמך לוותר, להישבר.
אבל בעצם, אצל ספורטאי, אין דבר כזה לוותר. הוא נכנס לבריכה כשקר בחוץ, כשיורד גשם. כשכולם עטופים בפוך או שותים שוקו. ספורטאי לא עוצר כשקשה או כואב, להפך, הוא שוחה דרכו. ספורטאית לא מוותרת כשהרגליים שוקעות, היא פשוט שוחה מהר יותר. ספורטאית לא עוצרת כשהיא לא שווה בין שווים, היא שוחה על הפער.
יש פרויקט מאוד מיוחד של בחור בשם אסף גרינבאום ושל גיא ברנע, תחרות משותפת לשחיינים נכים ושחיינים רגילים. פרויקט שיכול להוות השראה לכול כך הרבה ילדים, לכול כך הרבה אנשים, שיכול לגשר על כל כך הרבה פערים של שוויון, של הערכה עצמית, של תפיסת האחר. אולי אחד הפרויקטים החשובים שיכולים להיות במסגרת ספורטיבית, לחבר בין הספורט הרגיל לפאראולימפי . אבל הפרויקט הזה, כמו כל כך הרבה דברים טובים אחרים, מתקשה להתממש בגלל העדר תמיכה כספית. וזה חבל.
זה חבל, כי כשאצטדיון שלם מריע לטניסאי אחד, בעוד שאחד עשר שחקני כדורגל רצים על המגרש, זה אומר שהכסף לא הולך אחרי התוצאות.
אבל זה פרויקט של ספורטאים. וספורטאים, כמו שאמרנו, לא מוותרים. והפרויקט הזה ייצא לדרך. ואני מתכוון לעקוב אחריו, ולכתוב עליו, ולעזור במה שאוכל להביא אותו לכדי מימוש.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s