יאללה… הפועל?

ביום שישי, אחרי המבחן המסכם בקורס מדריכי השחייה, עשיתי פסק זמן מפעילות מימית והלכתי עם בני בכורי בן השש למשחק כדורגל.
אני לא חובב כדורגל גדול, ובכול (כמעט) ארבעים שנותיי צפיתי בארבעה משחקי כדורגל שאינם דרך מסך הטלוויזיה. אבל, בני אוהב כדורגל, והוא בחוג כדורגל, וכאב מכיל, אני צריך לאפשר לו להבין לבד שכדורגל זה משחק פח, ועדיף לו להיות שחיין. לכן, הלכנו לנו יחד לצפות במשחק של הכוח עמידר רמת גן כנגד הפועל מרמורק.
במקור התכוננו לעודד את רמת גן עיר מגורינו, אבל בגלל חוסר הבנה פטאלי התיישבנו ביציע של מרמורק, וכך בלית ברירה התחלנו לעודד את הקבוצה שעד אותו רגע לא ידעתי שקיימת. בדיעבד, הטעות הזו התבררה כיד מכוונת, כי מרמורק לא הפסיקה להבקיע, והיה דיבור על ג'חנון בסוף המשחק.
– "סליחה?" שאלתי את זוג האוהדים השקטים היחידים שישבו מאחורי. היא צילמה בלי הפסקה במצלמה אמיתית (לא באיפון) והוא קפץ בכול התקפה.
– " סליחה, איפה זה מרמורק?" שאלתי בעדינות מוכן לקיתונות הזעם שיומטרו עליי.
– "רחובות" ענו לי בחיוך. "גם אנחנו לא יידענו עד שהבן שלנו לא התחיל לשחק שם"
אמרו והצביעו על השחקן 67, שכמעט והבקיע מולנו.
– "אהה, זה הבן שלכם, יפה. אז אתם לא רחובותניקים (או אולי רחובותיים?) אני מבין"
– לא, ממש לא. אבל כרגע אנחנו אוהדים של מרמורק. לפני זה, זה היה מכבי תל אביב בנוער, ושנה הבאה לך תדע"
– "ואוו. זה בטח קשה להיות הורה לשחקן"
– "מאוד קשה, המון התרוצצויות לכול מקום, ולהסיע, ולתמוך, ופציעות. הרבה כאב ראש. וזה עוד בכדורגל, כשהמועדונים מממנים חלק גדול מהציוד והכול. תחשוב מה זה בספורט אחר?"
אז חשבתי.
מאוד הייתי רוצה שבני יעסוק בספורט. גם אם זה יהיה רק בתקופת הילדות/נעורים. אני באמת חושב שהעיסוק בספורט, ההקרבה, המחויבות, תורמים כל כך הרבה להתפתחות של האדם. לפני כחודש בערך הלכנו לצפות בתחרות שחייה בוינגייט. בני ישב מרותק, בכול זינוק הוא בחר שחיין מועדף אותו עודד, שאל כל הזמן מתי יעקוב תומרקין שוחה למרות שהייתה זו תחרות לנוער, ומאוד התרגש בכול חלוקת מדליות.
– " תראה איזה ילדים מקסימים כולם נראים כאן" אמרה לי יקירתי.
– "תראי איזה גוף יש כאן לכול אחד" עניתי
– "כן, גם זה, אבל תראה אותם. ככה אני רוצה שהוא יהיה כשיגדל" אמרה והנידה את ראשה לעברו.
אז אני לא אומר שרק שחייה, ואשמח שיעסוק בכול ספורט שיבחר. חוץ מהיאבקות סומו. אבל כן יש משהו בשחייה שנראה לי שיותר מתאים. גם לו וגם לי. וזה לא רק בגלל הגוף המשולש.
אגב, הפועל מרמורק ניצחה 4-1, לא היו ג'חנונים בסוף אבל מחירי הקסטה ירדו ל 2 בעשר, ומספר 67 פתח את הראש. אימו ישבה שם מרוטת עצבים וכמעט פרצה למגרש, ואנחנו רשמית אוהדים של מרמורק. רק עדיין לא הבנתי עדיין אם זה רחובתיים או רחובותניקים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s