לבד במים

היום אחרי העבודה עשיתי לעצמי אימון.
זה לא קורה הרבה שיש לי זמן לאימון עצמי. לרוב אני שוחה אחת לשבוע בקבוצת השחייה שלי, ועוד קצת במסגרת לימודי ההדרכה בווינגייט. וזהו. וזה לא מספיק לי בכלל, אך זה מה שיש. אבל היום הזדמן לי לערוך אימון.
במהלך היום, כשהאימון היה עוד בגדר אימון בפוטנציה, תכננתי לעצמי את מהלך האימון, כמה ברכות אשחה חימום, איזה תרגילים אעשה, במה אתמקד, שחייה למרחק? אימון רגליים, ידיים? לשלב? ככה זה כשאתה בונה לעצמך את האימון, אתה רוצה לשמור על רמת אימון טובה, אבל מודע למגבלות. כי אימון לבד שונה מאימון בקבוצה. אין מי שידחוף אותך, אין מי שידחק בך עוד קצת. אתה לבד במים, לבד במסלול, לבד. וכשאתה לבד אז יש נטייה להתברבר קצת, לוותר לעצמך קצת, לעגל פינות. לכן, האימון צריך להתאים בול.
200 חימום – אני מתחיל לאט, נותן לגוף להתרגל לתחושת המים, מנסה להרגיש את הידיים גורפות את המים ודוחפות אותן הלאה במורד הגוף. מותח כל תנועה, חץ קדימה, נשימות, ידיים ארוכות. זה כמו לכוון גיטרה, בודק את ההרמוניה, הכול באותו סולם? יש מיתר חורק? צריך לקחת את הזמן, לא ממהר מידי. חימום נועד לחמם את הגוף ולא לחמם את האווירה.
הכול במקום, אפשר להתחיל.
 10X25- חצי רגליים חצי מלא (סגנונות משתנים) – במסלול לידי יש קבוצת ילדים, המדריכה שלהם על שפת הבריכה, היא נותנת להם תרגילי סגנון בחזה. בצד השני יש בחור צעיר ששוחה חזה, הוא לא זז הרבה במים, אני מנסה לזהות את הטעויות שלו, אבל זה לא הזמן עכשיו, צריך להיות מרוכז. תיכף אני מסיים את התרגיל המקדים ומתחיל תרגיל עיקרי.
5X100- רגליים חתירה סנפירים וקרש. (כל בריכה שנייה קרש אנכי במים) – אני מתחיל את התרגיל כשראשי מלא מחשבות, על הבוקר אצל רופאת השיניים של בני, על החום של השני, הלקוח שהרגיז אותי היום. אבל לאט ,לאט, בכול מאה, הכול מתחיל להישטף ממני, כאילו נוזלות ממני כל המחשבות. בסוף זה רק אני והגלשן, והסנפירים.
100 – מנוחה – שקט מתחיל לעטוף אותי וזה השלב שאני הכי אוהב בשחייה, אין כבר ילדים המים, אין גם את ההוא ששוחה במקום. זה רק אני והשקט.
5X100- פולי – ידיים זה החלק החזק שלי, אז אני נותן את הכול, הכי מהר שאני יכול, הכי חזק. לדחוף כל מאה עד קצה היכולת.
100- מנוחה
4X50 – (הלוך קצב איטי, חזור ) – זהו כאן אני כבר חוזר על המנטרה- עוד קצת, עוד קצת. לא נותן לעצמי מרווח נשימה, סופר עשר שניות בין סט לסט, המנוחה היא בהלוך.
החמישים האחרון הוא בכול הכוח. אני דוחף את עצמי עד כמה שאני יכול…

הקבוצה התחלפה בינתיים, עכשיו זו קבוצה של בנות, המאמנת שלהם עדיין יושבת בדיוק באותה תנוחה ובאותו המקום. גם ההוא התחלף באדם מבוגר ששוחה גב, או שהוא הזדקן מאוד בינתיים.
השעון מראה שצריך ללכת, זהו, אימון קצר אך ממצא. הלוואי ויכולתי לעשות את זה כול יום. או לפחות פעם בשבוע.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s