אנשים שקופים

פוסט ישן שנכתב בבלוג ישן, אבל רלוונטי תמיד.

– "כמה ילדים יש לך?"
– "אחד"
– "אחד רגיל?"
– "כן, רגיל"
– "אההה, ילד אחד רגיל זה כמו להיות רווק, מה אתה מדבר בכלל"
שבריר שיחה מוזרה זו שהתקיימה במקלחת, רגע אחרי שסיימתי את תרגול הטביעה השבועי שלי, זרק אותי למקום אחר.
בכול יום ראשון (אם אני לא חולה, עייף עצלן או חסר תירוץ אחר), אני מתייצב בשעה שבע בערב על שפת הבריכה וממתין בסבלנות. הבריכה היא בריכה כמעט כמו כל שאר הבריכות. מים מתיזים לכול הכיוונים, ריח הכלור באוויר, וצהלות שמחה ואושר של ילדים. אך עדיין כמעט זה רק כמעט, והשוני ניכר לעין.
האימון מתקיים במרכז ההידרותרפי בבית איזי שפירא ברעננה. למי שלא מכיר, בית איזי שפירא הוא מרכז טיפולי העוסק בשינוי איכות חייהם של אנשים עם צרכים מיוחדים, מילדים בגילאי הגן ועד למבוגרים, ובבריכה מתקיימים שיעורי שחיה למטופלים שם.
וכך, אני יושב על הספסל ומסתכל שם עליהם, כל כך שמחים, כל כך מאושרים, כל כך עסוקים בהנאה מהמים וכל כך לא מודעים ל איך ש-אנחנו, האנשים ה "הרגילים" רואים אותם, או יותר נכון , לא רואים אותם. הריי בדרך כלל, כשאנחנו הולכים ברחוב ואנו רואים אדם עם מוגבלות הולך מולנו, אנחנו ממשיכים הלאה, מבטינו עובר דרכו, כאילו הוא שקוף, כאילו הוא לא היה שם. שחלילה לא נצטרך להיתקל בו, להתייחס אליו, הרי לא באמת נדע מה לעשות. אם חס וחלילה זה ילד, אנחנו עוד מוסיפים מלמול אחרי שהוא עובר, "שלא נדע מצרות" ,או "ח'מז'אלו" או אולי רק איזו צביטה קטנה בלב. כי קשה כל כך לנו, לאנשים ה "רגילים" לחשוב על איך זה להיות מוגבל, איך זה להיות שונה. ואולי זה נורמאלי שזה כל כך קשה. כי מי מסוגל לדמיין איך זה להתמודד עם קושי כזה?
חבריי לקבוצת השחייה הם הורים לילדים האלו, הם אלו שהפחד הכי גדול שלנו התגשם להם. הם אלו שאנחנו, ההורים לילדים "רגילים" לא מסוגלים לחשוב איך זה לעמוד במקומם. הם אלו שנלחמים בכול יום, לא רק כנגד הגורל, המצב, אלא לרוב גם נגד הרשויות והמדינה, במלחמה בלתי פוסקת להקל במשהו על המצב של האוצר שלהם. הם אלו שמתמודדים עם קשיים של היום יום, קשיים של גידול ילד עם צרכים מיוחדים, ועדיין הם מוצאים להם זמן לבוא ולמצוא עוד קושי בבריכה, כאילו שזה לא מספיק.
– "כמה ילדים יש לך?" שאל אותי ערן
– "אחד" עניתי.
– "אחד רגיל?"
– "כן אחד רגיל" עניתי לו.
– "אההה, ילד אחד רגיל זה כמו להיות רווק, מה אתה מדבר בכלל?"
אני לא מדבר, אני ממש לא מדבר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s